אמצעי מיגון מפני קרינת מתקני חשמל

בתחילת תהליך המיגון יש לזהות את מקורות הקרינה כגון קווי חשמל , ארונות חשמל , מתקני חשמל וכו'. כמו כן נדרש לזהות את המצבים שבהם קיימת קרינה מקסימאלית. במקרים רבים ההנחה היא שרמות הקרינה תלויות בהספק הנצרך מלוחות החשמל והקווים, ואולם הזרמים וההספקים הינם רק חלק מהגורמים, וקיימים גורמים משמעותיים נוספים. אי זיהוי נכון של מקור הקרינה והסיבה לקרינה עלול להביא לבזבוז משאבים מיותרים על מיגון יקר שיפגע בפונקציונאליות של המבנה , ובמקרים רבים לא יביא להפחתה הנדרשת של רמות הקרינה. בזיהוי נכון של מקור הקרינה ניתן במקרים רבים לקבל בעלויות נמוכות ביותר הפחתה דרמאטית של רמות הקרינה מבלי לפגוע בפונקציונאליות של המבנה הממוגן. כמו כן נדרש למדוד את עוצמות השדה בכל אחד מהקיטובים.

לאחר מיצוי כל אמצעי הפחתת הקרינה שאינן מיגון , ולאחר שנבדקו וזוהו מקורות הקרינה וקיטובי השדה המגנטי נדרש בחלק מהמקרים לבצע מיגון. במקרים אלה נעשה שימוש בוחומרי מיגון.

שדה מגנטי איננו ניתן לחסימה מוחלטת. באמצעות אמצעי מיגון ניתן לנתב את קווי השדה אל מחוץ לאזור הנדרש.
אמצעי המיגון כוללים חומרים מיוחדים אשר מוצבים בסמוך למקור הקרינה ואשר גורמים לקרינה להיסגר באזור מצומצם.

אמצעי המיגון העיקריים להפחתת הקרינה הינם:

  • תכנון מראש של רשת החשמל ומתקני החשמל באופן שיקטין   למינימום רמות קרינה.
  • כאשר מבוצע תכנון מראש לרוב העלות מנימאלית והתוצאות מירביות.
  • במקרים בהם המתקנים קיימים ניתן להקטין רמות קרינה על ידי שימוש בחומרים פרו-מגנטיים אשר מנתבים את הקרינה אל מחוץ לאזורי האכלוס.
  • שימוש במערכות אקטיביות המיצרות שדה הפוך לשדה הקיים ובכך גורמות לביטולו.